סידרת הצילומים הנוכחית מציגה את החוויה הדינמית המיוחדת שזכיתי לה בעת צילומי ליגת הרוגבי על כסאות גלגלים, שבה מתערבבים זה בזה התנועות החדות והמהירות, כסאות הגלגלים הקשוחים, הכוח, האלגנטיות, מרוצת השופטים והשופטות מצד לצד ומחוות השיפוט שלהם, והכדור הירוק-לבן שנע ללא הפסק מצד לצד.
שוב עמדתי, כצלם, אל מול ההבדל ב”מקום” – ההבדל שבין צילום במרחב הפתוח לעומת צילום במקום המובנה, המוגדר, של הספורט התחרותי, עם הגבולות הברורים שלו, ועם האסתטיקה השונה והמיוחדת שלו, ועל הכללים של “מקום” שמחוייבים להם, בספורט התחרותי, קודם כל המתחרים, ורק מעט פחות מכך גם אני, כצלם.
רוגבי בכסאות גלגלים הוא לא מה שאתם יכולים לדמיין. זהו ספורט טקטי מאד, אגרסיבי מאד, ודינמי מאד. כך הוא נראה בעין המצלמה!
תחרות בדמינטון לנכים היא תחרות ספורט שבה הנכות יכולה להיראות או שלא להיראות בצילום. אם כך, איך בונים את הסיפור הצילומי? הפוסט הזה הוא המשך לשאלה שנשאלה בפוסט הקודם שלי: איך מצלמים ספורט נכים?
הצילומים שצולמו כאן הם צילומי טורניר בדמינטון לספורט נכים שהתקיים בבית הלוחם, דצמבר 2021.
בחמישה בינואר, 2022, צילמתי את משחקי גמר אליפות בית הלוחם, תל-אביב, בסנוקר. בתחרות על המקום הראשון ניצח רועי בסון את בועז יסייה, ובקרב על המקום השלישי ניצח חנוך בודין את שלומי סויסה.
איך מצלמים ספורט נכים? – על כך בפוסט.
בסוף דצמבר 2022 השתתפתי בצילומי אליפות הארץ לשחייה לנכים. צילומים שלי מהתחרות פורסמו במקומות אחרים. בפוסט הנוכחי אני מציג את הצילומים של השחיינית גאיה זונטג באופן שונה מהצילומים הסטנדרטיים, ובו אמירה שהיא מיוחדת לה.
הערות אחרונות