התערוכה ‘נעים ברוח’ צולמה בחודשים מרץ-ספטמבר, 2018, בהם ליוויתי את פעילות מועדון האופניים של בית שניאור-מרכז אתגרים ברחבי גני יהושע-פארק הירקון ובשפת ימה של תל-אביב. הצילום הראשון, ‘נתיב מרכזי’, היה זה שיצר את החיבור לאתגרים והתניע את הרעיון לביצוע התערוכה כולה. כדי ליצור את ‘לבטוח באלון’, שצילמתי ביום הצילומים האחרון, ביקשתי מאלון, שזכה בעבר במדליות בתחרויות אופניים באולימפיאדות מיוחדות, להרכיב אותי על אופני הטנדם ברכיבה הקבוצתית.
הפרוייקט הזה הוא ואריאנט של הז’אנר הקרוי צילום חברתי. כל אחת מעבודות הצילום בתערוכה מייצגת סיפור אישי של מאבק, של נחישות, של נדיבות ושל תקווה. אלא שתוך כדי שיחות עם פעילי העמותה – החברים והמתנדבים – גיליתי את השמחה שיש בהם בפעילות, את הגאווה בעשייה שלהם ובשייכות, ואת הרצון לראות את עצמם בצילומים שצילמתי. ההזדהות שלי עם נשואי הצילום הניעה אותי לסטות מהז’אנר האופייני לצילום החברתי, שנע בדרך כלל בין הדוקומנטרי-ריאליסטי לבין הסטייליסטי-מעומד, לכיוון צילום שהוא פנטסטי-סוריאליסטי יותר, כזה שמשקף נכון יותר את החוויות שחוו המצולמים עצמם במהלך התנועה שלהם במרחבים של תל-אביב.
אפשר להסביר את ההבדל גם כך: אם צילום הוא מקטע של זמן, קצר מאד בדרך כלל, של ארוע חזותי. הרי חווייה היא חיבור מתמשך של רצף ארועים ורגשות שנשמר בזיכרון שלנו. האתגר הצילומי שראיתי לנגד עיני היה להציג במדיום שהוא דו-מימדי מטבעו, את הרטט והחוויה הרב-מימדיים של המצולמים, במרחב התלת-מימדי ובמימד הזמן, שיוצרות התנועה והרכיבה שלהם במרחבי הפארק.