ללא מעצורים

בעזרת חשיפה ארוכה ותנועות מצלמה המחקות את אופן המבט שלנו תוך כדי נסיעה, לכדתי את האווירה של דהירה של הרכבות בישראל החולפות בתחנות, בפרוורים הזולים ובשטחי עזובה ופסולת, במישורים שהוסבו לשטחים חקלאיים (בהם האדם מגדל מינים מועדפים בודדים מאד של צמחים, על חשבון המגוון הביולוגי הטבעי), לעתים קרובות בעזרת פולים תאילאנדים, או לשטחי שוליים אליהם שולחים את המרעה לעת מצוא. צמחי מעזיבות, טיפוסיים לבתי גידול הרוסים, צומחים בשולי פסי הרכבת לכל אורכם. רק ההרים והמדבריות מעזים להתקרב עד מרחק נגיעה מהפסים.

על תחילתם של הצילומים האלה כתבתי בפוסט שלי: ‘אין דבר כזה מה לצלם‘. לימים הפכתי אותו לפרוייקט צילומי בפני עצמו.