צילום במרחב-זמן

צילומים פורסים זמן למקטעים מוגדרים מראש שנותנים, כך אנחנו מקווים, דימויים שניתן לזהותם. הראיה שלנו קולטת אור בזרם רציף, אבל המוח אינו כך. הוא לוקח תמונות פרוסות בזמן, חדות או מטושטשות, ומוהל אותן לרצפים, ורצפים אלה הם שנצרבים אחר במוחנו כזכרונות.

רטט, או של פעימה של מקומות, ותנועות של אובייקטים במהלכו של זמן, נצרבים כזכרונות של עולם המרחב-זמן התלת-מימדי. כדי לשאול אותם מעולם זה ולהמיר אותם לצילום דו-מימדי, השתמשתי, ליצירתו של כל דימוי, בסידרה של צילומים שנלקחו בטווח שניות או דקות זה מזה.

אחר-כך יצרתי שילובים של סגנונות צילום מוגדרים מראש, בעזרת עיבודי צילום דיגיטליים מתוחכמים, שחלקם פיתחתי בעצמי.