קונצרטינה

לפני עשר שנים בדיוק, אביב 2016, צילמתי קבוצה של פרחי אירוס הנגב מתחת לקונצרטינה של גדר תיל בשדות ניר יצחק, בסמוך לרצועת עזה.

כתבתי אז דיאלוג שבין גבר לאשה:

אם אשמור אותך בפנים,

האם תהיי שם בטוחה?

האם אני אהיה בטוח?

תוכלו למצוא את הדיאלוג הזה ואחרים כמותו בגלריית האירוסים שלי.

שבע וחצי שנים לאחר מכן, סתיו 2023, ארועי השבעה באוקטובר, והקיבוץ ניר יצחק בין היישובים שנפגעו קשה. באתי לבקר את האירוסים באביב 2024. הצבא הודיע לי שהאזור עדיין בסיכון, והראה לי את הדרך החוצה. הספקתי לראות רק את שולי השדה, מעט פריחה של אירוסים, מעט צומח.

הגעתי שוב שנה לאחר מכן, אביב 2025, לאחר שנה שנה שחונה במיוחד, והשדה היה יבש, כפי שלא ראיתי אותו מעולם.

​זו היתה תשובה ברורה וחדה לשאלות ששאלתי אז. היא גם היתה צפויה, מאחר שהשאלות ששאלתי היו רטוריות בעיני, אלא שלא ציפיתי לקבל אותה כל כך מהר ובאופן כל כך בוטה!

עוד שנה חלפה, ואנחנו באביב 2026 – לאחר שהביטחון בגדרות תיל, בסגרים במכלאות ובחומות התערער. הגעתי שוב לבקר את האירוסים בניר יצחק, והפעם לאחר חורף גשום במיוחד.

השדה היה ירוק ופורח, צמיחה גבוהה במיוחד, ומצאתי מקבצים של אירוס הנגב בינות לפריחה. פחות – כי נראה שחלק מהם נעלם, וגם יהירים פחות – בדרך כלל פריחת האירוסים בולטת וגבוהה מזו של הצמחים החד-שנתיים הסובבים אותם, והפעם הם מוסתרים בתוך סבך הצמיחה הגבוה של השדה.

ושבתי אל הקונצרטינה. מקבץ האירוסים שהיה במרכזה כנראה לא ישוב עוד, אבל לעומתו נראה שהקונצרטינה היא שמפתחת קנה שורש חדש. יתכן שבשנה הבאה תצמח בייבי קונצרטינה חדשה לצידה, קטנה וקוצנית. ואני תוהה אם שדה האיוסים שבעוטף עזה השיב לי בהצהרה משלו על מגמות גלובליות.