קזואר
מההיבט הצילומי, צילומים בגני חיות הם אתגר טכני ואמנותי גם יחד. בין בעלי החיים לבין המבקרים תמיד קיים חיץ, שהוא זכוכיות, או סורגים, או מרחק (תעלת מים, למשל). כך או כך – בעת הצילום יש צורך או להתגבר על אמצעי החיץ הללו, או להשתמש בהם. זה חלק מהנושאים שאני מלמד בצילום. כך או כך – חייבת להישאל השאלה: למה אני מצלם? מה הסיפור שאני רוצה לספר למי שיצפה בצילום שלי?
הפעם, במסגרת סדנת צילום שהדרכתי בגן החיות התנכי, היינו באזור האוסטרלי, והגענו לכלוב של הקזואר – המין השני בגודלו מבין העופות בכלל, וחסרי יכולת התעופה בפרט. בעת שהמשתתפים צילמו, לקחתי לי שתי דקות שבהן צילמתי את מה שאני ראיתי וחוויתי בקזואר, באותו הרגע – הניגוד בין מה שראיתי, לבין כל מה שקזואר הוא בעיני – חיה עוצמתית, חופשיה, אגרסיבית, אפילו מסוכנת.
ארבעה עשר מבין עשרים ושמונה הצילומים הללו אספתי לגלריה חדשה באתר שלי – גלריית קזואר. כדי לומר: קזואר, יצור חופש, מעבר לסורגים.
הצילום האחרון מאחורי הסורגים לא יודעים שזה קזואר. בעיניי זה לא…
דני, תודה על התגובה שלך, ואני שמח שכך הרגשת. זו בדיוק היתה כוונתי, להראות איך הקזואר, מאחורי הסורגים, מאבד את זהותו. עצוב שזה כך, אבל על כך הפוסט, ועל כך הגלריה.
מבחינה צילומית, כמובן שזה הוא. זו היתה סידרת צילומים מהירה ברצף שבה היה מהצד השני רק הקזואר. אני כמובן גם יוצא מתוך ההנחה הדי סבירה שזה לא היה איזה חייזר שנחת במקומו בשניות הספורות שחלפו בין הצילום שקדם לצילום הזה לבין לצילום הבא אחריו, החליף את הקזואר לרגע, ונעלם כלעומת שבא בצילום הבא.
PMID 32270357 where buy cheap cytotec price viagra ebanel 5 lidocaine numbing cream uk We are searching together, as a species, for the answers to questions as old as our existence in this planet questions of origins, of endings, of place and of meaning