מקובל ששמירת טבע עוסקת בשמירת מינים ובתי גידול בסכנת הכחדה. הפעם אני רוצה לדבר על נוף נכחד.

שמורת אירוס הארגמן שבחוף נתניה היא מספר גבעות חוליות במרכז שטח נדל”ני שערכו רב. מדרום לה מגדלים יוקרתיים רבי קומות, ממזרח – כביש מרכזי, שיכונים ופארק קטן של שלולית חורף, ומצפון – אזור מזבלה גדול בתהליך סילוק.

בין השמורה לבין המזבלה שכנה גבעת חול-חמרה יפה, שהיו בה אולי יותר אירוסי ארגמן מאשר בשמורה עצמה. השטח הזה גודר ונסגר למבקרים כבר בשנת 2015. חלקו יועד להפוך למרכז מבקרים, ובחלקו האחר נבנה גשר שחוצה את הכביש למזרח.

בניית הגשר חיסלה באחת נוף אירוסים שנכחד. את נופי השקיעה האלה צילמתי באביב 2012. האירוסים שאתם רואים בהם כבר לא קיימים עוד, ואף אחד מהאירוסים שגדלים בשמורה עצמה אינו נשקף אל הים.

האירוסים על הגבעה היו הזקיפים שניצבו כל לילה על גבול השמורה, במשך שנים ארוכות, ושמרו עליה. הם לא הצליחו לשמור על עצמם. היום, לאירוסים שבשמורה אין עוד זקיפים עירניים ששומרים עליהם. הם השאירו לנו את המשימה הזו.

גם זה נוף שהולך ונכחד. בשמורה עצמה, של הדיונות החוליות, לא תמצאו את אירוס הארגמן פורח בתוך צפיפות צומח יפה שכזו של חילף החולות, תורמוסים, כלניות ועוד, כפי שהיתה על הגבעה.
ממרחק ניתן לראות את המזבלה, ומשאית שנמצאת עליה, ושקיות ניילון שנתקעו בצמחיה.
כל השטח הזה סגור לכניסה ומגודר מאז 2015, כאשר הגידור מצפון, של המזבלה, הולך וסוגר עליו.

בעת בניית הגשר, ראש הגבעה הפך להיות בור מחופר ובו מבנים של קבלני הגשר, וסביבו גדר פח. לידה צמחו עדיין אירוסים שיועדו להריסה או לפינוי. את השילוב הזה של האירוסים עם הגדר יצרתי במצלמה, בחשיפה כפולה, כביטוי של מחאה שקטה. הם לא אמורים להיות יחדיו, זה בצד זה.

במהלך החפירות במזבלה, היתה הגבעה מוצפת בשקיות ניילון שהתנפנפו ברוח ונתפסו בצמחים. כדי ליצור את הצילום הזה, ובו גם האירוס וגם הניילון בחדות ובצילום אחד, השתמשתי, על חצובה, בחשיפה כפולה, כאשר המיקוד האופטי היה על אירוס הארגמן בצילום אחד, ועל שקית הניילון בצילום השני. התוצאה היא גם מה שקרוי בצילום ‘אפקט אורטון’, על שמו של אמן הצילום מייקל אורטון שפיתח את הטכניקה בעזרת שתי חשיפות של אותו הנגטיב בחדר החושך, האחת בפוקוס והשניה לא. מתברר שאפשר ליצור את אותו אפקט גם במצלמה עצמה.

במשך שמונה שנים ברציפות הגעתי לצלם בשמורת אירוס הארגמן שבנתניה (2011-2018).  מבלי לדעת מה יילד יום,  האינסטינקטים שלי כאיש טבע, אולי כצלם, לקחו אותי לצלם אותם בעיקר על הגבעה, שעתידה להיכחד. צילמתי אותם שם הרבה יותר מאשר בשמורה עצמה. לא ידעתי, אז, שזו הזדמנות שלא תחזור על עצמה. נוף אירוסים שנכחד.