שי כוהן ושי מנדל – הזוכים במקום השלישי. 1000 מ' ב 1:27:903 דקות.

צילמתי רכיבות טנדם רבות בעבר, במסגרת התערוכה שהכנתי עבור מועדון האופניים של בית שניאור, מרכז אתגרים אשר בפארק הירקון. צילומים אלו מוצגים בגלריה ‘לאתגר את הרוח’ אשר באתר שלי. הפעם הוזמנתי לצלם את אליפות הארץ של אופני הטנדם בולודרום, בפברואר 2022, אלא שתחזית גשומה דחתה את הארוע המרכזי, והותירה רק מרוץ נגד השעון של שלושה זוגות רוכבים, ארוע שנמשך כרבע שעה בלבד.

שוב עמדתי בפני הניגוד הבולט שבין ספורט תחרותי לבין רכיבה שיקומית. ההבדל בולט ברוח הפעילות. האוירה שסובבת את הספורט התחרותי היא אווירה של הישגיות, ויותר מזה – של הרצון לנצח. הישגיות היא חלק מפעילות הספורט השיקומי והחוויתי, אבל יש בה בעיקר פעילות מעודדת ותומכת שהיא כמעט נקייה מתחרותיות, והיא נינוחה בדרך כלל. ועוד עמדתי שוב, כצלם, אל מול ההבדל ב”מקום”. המרחב הצילומי המובנה, המוגדר, של הספורט התחרותי, עם הגבולות הברורים שלו, ועם האסתטיקה השונה והמיוחדת שלו, ועל הכללים שמחוייבים להם, בספורט התחרותי, קודם כל המתחרים, ורק מעט פחות מכך גם אני, כצלם.

אני צלם ספורט לא אופייני, כי אמנם מצפים ממני, כצלם ספורט, שאספק ‘חדשות’ מתוך ארועים שיש ציבור שמתעניין בהם, אבל יותר מהצד הזה, החשוב כשלעצמו, אני מחפש בצילומים את האסתטיקה, את האוירה, ואם אפשר, גם אמירה יש בה עניין. ואני מחפש גם את החיבור הרגשי אל הספורטאים עצמם, דרך המצלמה, שהרבה יותר קשה ליצור אותו בצילום ספורט תחרותי מאשר בפעילות ספורטיבית שיקומית. אני מצרף כאן ארבעה צילומים שהצלחתי להביא בהם משהו מכל האלמנטים הללו.

עמי רביב ושקד פרנק בהזנקה. הם הזוכים במקום הראשון.

עמי רביב ושקד פרנק במאמץ רכיבה.

חן פאלק ומיכאל אביבי יוצרים תקשורת לא פשוטה בעת החימום.