האם צילום טוב הוא צילום אמנותי? איך מגדירים זאת? – בכך עסק הפוסט הקודם שלי. אבל האם צילום טוב הוא פשוט צילום שבו אני, או כל אובייקט מצולם אחר, נראה בו טוב? במילים אחרות, ומה אם לא הערך האמנותי הוא שנחשב, אלא האופן שבו מוערך נושא הצילום?
לפעמים אתם יודעים מהו צילום טוב. אבל איך אתם יודעים שאתם יודעים נכון? ובכלל, איך אפשר לדעת מהו צילום טוב? ואולי מוטב להרחיב את השאלה עוד: איך יודעים מהי אמנות טובה?
השאלה הזו מכניסה אותנו לעומקה של מלכודת פילוסופית-חברתית-כלכלית שקשורה להגדרת יצירת אמנות. האם תחרויות צילום יכולות לעזור לנו לדעת?
בסדנת צילום שהדרכתי בגן החיות התנ”כי בירושלים, עברנו ליד הקזואר – עוף מרשים, חזק וגדול. התפניתי לשתי דקות, לצד המודרכים, וצילמתי שם את מה שחוויתי. הפוסט הזה הוא סיפורה של הגלריה המיוחדת הזו – גלריית הקזואר שיצרתי באתר, ומופיעה ברשימת הגלריות.
שנת 2020 כלאה אותנו בבית לשעות, לימים ולחודשים. היא יצרה געגוע, אבל גם הזדמנות לצילום אחר. הנה מספר צילומים אצלי, בבית, בהם באים לידי ביטוי שני הדברים גם יחד.
הרבה דברים השתנו בשנה הזו, שנת הקורונה. חוסר האפשרות ללכת אל הספר האישי, זה שבידיו מפקידים את התדמית שלנו, היה אחד מהם. הסיכון גבוה עוד יותר כאשר מדובר באמי, בת ה 97.
הצלחתי לשכנע אותה שאני יכול להיות ספר מספיק טוב, רק לאחר שסיפרתי לה שהבת שלי, שהיא מאד אוהבת אותה ואת השיער הנפלא שלה, היתה נוהגת, בשנות העשרים שלה, להגיע אלי להסתפר.
זו הפעם השניה שאשתו של בני מיידעת אותי על תחרות צילום, והפעם השניה שאני זוכה בה בפרס. הפעם – תחרות ‘ותיקים בצילום’ של המשרד לשוויון חברתי, קיץ 2020, בעיצומה של מתקפת הקורונה על ה’אוכלוסיה בסיכון גבוה’.
נושא התחרות היה יצירת קאבר, בהשתתפות אזרח/אזרחית/אזרחים ותיקים, למעטפה או לפוסטר של אלבום או של סרט.
הערות אחרונות