חניתן

לפני כשבוע הייתי בנמל תל-אביב, וביקרתי את הדייגים שעל המזח. למרות הרקע הביולוגי שלי, לא הכרתי לפני כן את דג ה”חניתן”, שכל כולו אינו אלא מיניאטורה של דג החרב המפורסם של הזקן והים (ארנסט המינגווי).

הצילום מדגים משהו חשוב בבחירות שלי כצלם. הראשונה היא, כמובן, העובדה שהחניתן נמצא מחוץ לפוקוס. יש לבחירה הזו משמעות, כי במקצוע, הספורט או ההובי הזה, דייג, מי באמת רואה את הדג?

בחרתי גם להשאיר כפי שהוא את החזר האור המתומן שנגזר מן הצמצם, בהיותו מאזן את המצוף הבהיר שבצד ימין, כשהם יוצרים יחדיו קו של איזון או מרכז לצילום, קו שעליו נמצא גם האובייקט המרכזי שלו, שהוא הפה המאושר חשוף שיניו הבהירות של הדייג. החזר האור הזה גם יוצר מסגרת או “כוונת” משולשת במרכז התמונה, שממקדת את הצופה טוב יותר בפנים של הדייג.

ואז – החלפתי עדשה, רכנתי עם המצלמה שלי מעל למעקה אל הים, ובמהלך של שנייה אחת צילמתי מספר צילומים של הים, ובהם גם דגי החניתן עצמם.