מוטי צדקיהו, עם טאץ'-דאון

רוגבי כסאות גלגלים. זה לא מה שחשבתם.

אם אתם רוצים לשנות את דעתכם על ספורט נכים – לכו לראות רוגבי. המשתתפים נוהגים-רוכבים-דוהרים בכסא גלגלים משוריין, ומתחרים בספורט אגרסיבי שהוא שילוב מרתק שבין רוגבי לבין שעשוע המכוניות המתנגשות שבלונה פארק, רק ללא הפגושים המרופדים. צלילי חבטות הניגוח הקשוח הם חלק בלתי נפרד מהמשחק.

הספורט הזה הוא ספורט מהיר, ללא הנחות. אם אתם מדמיינים ספורטאים נכים ככאלה שזקוקים לאמפתיה, זהו ספורט ללא אמפתיה. רוגבי הוא רוגבי, ואינו יכול להיקרא כך אם אינו אגרסיבי.

אולי טיפוסי הוא שכאשר כוכב הנבחרת, מוטי צדקיהו, מצא את עצמו שכוב על גבו, ונזקק לעזרה בהושבתו מחדש על הכיסא הכבד – עניין טיפוסי ורגיל ברוגבי כסאות גלגלים – אחד השחקנים שהיה על הספסל (קרי, על כסא הגלגלים שלו, בצד המגרש), צעק אליו בגרון ניחר: “נכה! נכה!”.

מותר לו, כי זהו ספורט ללא אמפתיה. לכאורה…

עופר ובת חן במרדף אחר הכדור

כצלם, הספורט הזה, על האגרסיביות והתנועה המהירה שבו, מחזיר אותי אל הנטייה האמיתית שלי בצילום – חשיפה ארוכה ותנועה של המצלמה תוך כדי צילום, שמבליטים עוד יותר את התנועה של הספורטאים במשחק. חשיפה ארוכה אינה בהכרח הדבר הנכון לעשותו בכל צילום של רוגבי כסאות גלגלים, והיא גם לא נכונה לכל תנועה במשחק. וכאן הדילמה: הקצב המהיר של המשחק מכתיב לך לבחור מראש את מהירות החשיפה, אלא שמצד שני, אתה גם לא יכול לנחש מראש מה יזדמן לך בעין המצלמה 5 שניות קדימה. הניסיון יכול לעזור לך לנחש, אלא שגם זה לא עובד הרבה יותר טוב מהטלת מטבע.

שיר ומאיר 'נועלים' את שלומי, ולא מאפשרים לו להצטרף להתקפה

המשחק הזה הוא לא רק אגרסיבי מאד, אלא גם טקטי מאד.

נינה הציפור

כמו ה’ציפור’ בכדורסל, נינה נשארת פעמים רבות לבדה בחזית ההתקפה לטאץ’-דאון סולו. כמו בכדורסל, חוק הנבדל לא קיים ברוגבי.

שיר רודף אחר עופר שרודף אחר הכדור

נריה זורק להתקפה

מאמץ קבוצתי לבלום את מוטי

שיר בטיסה בדרך לטאץ'-דאון

שיר בולם התקפה של זיו

בדרך לטאץ’-דאון

מוטי צדקיהו

ביום פתיחת הליגה, היה בצד המגרש ילד כבן 10 או 11, על קביים, עם סבו. מוטי הבחין בו, ניגש אליו, וניסה לשכנע את הילד, בעדינות יוצאת דופן ובהצלחה רבה, להצטרף למשחק. בסופו של דבר ההצעה לא יצאה אל הפועל בגלל עניינים טכניים. אולי באחת הפעמים הבאות.