שערוריות וקשיים בתחרויות צילום

​

בפוסט הראשון שלי על ‘מהו צילום טוב?’ היצעתי את האפשרות לשלוח צילומים לתחרויות צילום כדי לאפשר לעצמכם לקבל הערכה של איכות הצילומים שלכם בעזרת אנשי מקצוע.

העניין הוא שכמו אל כל עסק כלכלי, גם אל אתרי תחרויות צילום יש להתייחס בחשדנות מסויימת, היות שהם מקור טוב להכנסה. אחרי הכל, סך הכל ההכנסות של התחרויות עולה בדרך כלל משמעותית על סך הכל הפרסים. ולכן, בסופו של דבר, ערכה של תחרות נמדד באמינות שלה, באיכות הצילומים שמגיעים אליה, שהיא כמעט תמיד גבוהה מאד בעידן הזה של עושר נגישות והזדמנויות צילום, ובאיכות של האוצרים והשופטים שלה.

כאן, נקלעתי לאחרונה למידע מרתק על הונאה לכאורה מצד רשת של תחרויות צילום שכולן בהובלה של אדם אחד, אניגמטי ומיסתורי, בשם מרטין סטאוורס (Martin Stavars), שזהותו לא לגמרי ברורה, והוא מנהל מספר אתרי תחרוות צילום כמו International Photography of the Year, Monochrome Awards, ND Awards, Fine Art Photography Awards, Monovisions Photography Awards. עצם העובדה הזו לבדה עלולה לגרום לאי נוחות מסויימת – אם כי נראה עוד מעט שלא תמיד זו בעיה.

העניין החל כאשר כמה שופטים בתחרויות אלו העלו באופן פומבי את הטענה שהם רשומים כשופטים, אבל לא ראו אפילו צילום אחד מן התחרות עד לאחר שהוכרזו הזוכים. מכאן עלה החשד שסטאוורס עצמו היה זה שהחליט על הזוכים, ולא הצלמים או האוצרים, חלקם מאד נחשבים, שהיו ברשימת השופטים.

לא אכנס לפרטים. מי שמתעניין, הם נמצאים באתר של PetaPixel, באתר PDN ובאתר DPReview. מעניין לקרוא.

גיליתי את המידע הזה כאשר חשבתי להכנס לתחרות הצילום של ND Awards, אבל משהו שם נראה לי לא אמין, ובדקתי את האתרים האלו קצת לעומק, וחשדי התאמת.

יחד עם זאת – גיליתי שלפעמים גם ההיפך הוא הנכון. כלומר, קיומה של רשת אחרת של אתרי תחרויות צילום, שגם היא מנוהלת בידי אדם אחד, והיא אמינה ומכובדת מאד. שמו של האדם הזה הוא חוסיין פארמני (Hossein Farmani), יליד טהרן שחי בארצות הברית. הוא למד צילום וקולנוע, עסק בפרסום, ועם הזמן השקיע הרבה בפעילות וולונטרית לקידום מחקר באיידס ולקידום אמנות הצילום. יכולתי לראות את הקשר שבין תחרויות הצילום השונות שהוא אחראי להן לפי מבנה ההתחברות וההגשה הדומים. ובכל זאת, למרות שהן כולן תחת מסגרת אחת, התחרויות הללו הן תחרויות לגיטימיות, השופטים בהם הם שופטים נחשבים, והמערכת, כולל האדם שבראשם, גלויים לעין הציבור, ונראה שיש בהן שקיפות, לפחות ככל שאפשרי הדבר בתחרות אמנות.

ובעודי תוהה על המורכבות, העסקים, האמנות והלגיטימיות של תחרויות הצילום השונות, ובעיקר – הלגיטימיות של המטרה של המייסדים שלהן, התברר לי רק שלשום שזכיתי בעוד ציון לשבח בתחרות שהיא אולי הנחשבת בתחרויות של קבוצת פארמני, IPA – International Photography Awards. הפעם זה היה תחת הקטגוריה: Advertising – self Promotion. הצילום, זה שנמצא בראש הדף, הוא אחד מתוך סידרה של צילומים שלי שצילמתי מתוך רכבות בנסיעה, שחלקן נמצא בגלריה שלי – ‘ללא מעצורים’.

צילמתי את הצילום הזה בחשיפה איטית תוך כדי נסיעה ברכבת, בעד החלון, באחת מתחנות הרכבת של תל-אביב.