הצייר קלוד מונה מנה שלושה עקרונות חשובים בציור אימפרסיוניסטי: תנועה; אור; ספוטניות בתנועות המברשת. צילמתי אירוסים בבית הגידול הטבעי שלהם במשך שבע שנים ברציפות. אין דבר בצילום פרחים בטבע שאינו יותר חי מאשר הצלפות האור המהירות הנוצרות בעת תנועות הצמחיה ברוח. הן ניגודיות ומאירות עוד יותר כשהן מוארות על-ידי אור השמש, וכל התמונה יכולה להשתנות במהירות מקצה לקצה עם תנועת העננים. שום דבר אינו סטאטי בצילום של אירוסים בטבע.

חיפשתי דרך לבטא בנאמנות בעזרת צילום, שהוא מטבעו דו-מימדי, את ההתנסות הארבע-מימדית שלי עם האירוסים –המרחב התלת-מימדי בו הם מצויים, שנמצא בתנועה מתמדת במימד הזמן. כדי ליצור זאת, פיתחתי טכניקה חדשה בשני שלבים, אשר מתחילה בעת הצילומים ומסתיימת בעיבודם, ואשר ממזגת מספר צילומים שנלקחו ברצף מהיר. לא רציתי להשתמש במסיכות בפוטושופ, כי הם יתקשו לספק לי את מורכבות שילוב הצילומים שרציתי. לא רציתי גם לשלב את הצילומים בעזרת שינוי השקיפות (opacity), כי פעולה זו מפחיתה תרומתו של הצילום הבודד ביצירת הדימוי הסופי ואת חדות התוצר הסופי. במקום אלה, חיפשתי דרך שגם תשמור על החדות, וגם תתן לכל צילום הזדמנות לתרום חלק שווה אבל ייחודי בתוצר הסופי, בהתאם לקרטוריוני הבחירה שלי. בנוסף, רציתי שהתמונה הסופית תהיה אחידה ושלמה ככל האפשר, ולהימנע מהאפשרות שניתן יהיה לזהות צילומים בודדים בתמונה הסופית.

השתמשתי בעשרה צילומים שנלקחו ברצף על גבי חצובה, ויצרתי בפוטושופ את הדימוי הסופי אליו שאפתי בעזרת שיטות שונות של ערבוב ומיזוג. התמונה שלמעלה היא הגירסה המוקטנת שלה.

בדרך כלל חדות הצילום גבוהה יותר כאשר הצילומים מוקטנים מאשר בגודלם המלא. זה נכון עוד יותר בצילומים שהם מראש לא חדים, אבל גם כאשר בצילומים המקוריים יש יותר משטחים אחידים ופחות פרטים. אלא שזה לא המקרה כאן. הדימוי שמוצג כאן עשיר בפרטים זעירים וחדים כתער, משום שטכניקות הערוב שהשתמשתי בהן מיזגו יחדיו המוני פרטים חדים שנאספו מכל הצילומים הבודדים שהרכיבו אותו.

תקריב 1:1

כדי שתוכלו להעריך במלואה את הטקסטורה האימפרסיוניסטית המיוחדת של הדימוי הסופי, אני מציג כאן פלח שלו בגודלו המלא, 1:1 (פיקסל לפיקסל), שיצרתי בעזרת גזירתו (crop) מסביב לפרח,

הפרח הוא אירוס שחום, שצולם בגבעות גורל שמצפון לבאר שבע, בסף האזור המדברי. האירוס השחום הוא אנדמי, וברשימה האדומה שלי מיני צמחים בסיכון.

האם זו אמנות?

מן הסתם זו כנראה לא פחות אמנות מאשר כל ביטוי עצמי יצירתי אחר. האם זו “אמנות טובה”? – זו כבר שאלה קשה הרבה יותר, משום שההגדרה של “אמנות טובה” היא מושג חמקמק מאד. אחד הקרטוריונים של אמנות טובה, שמקובל על ידי רבים, הוא כמותי: כמה אנשים מוכנים לשלם על זה? במצב הנוכחי, על פי קרטוריון בודד זה, זו אינה אמנות טובה. עדיין… אחרי הכל, העובדה היא שציוריו של ואן גוך לא נחשבו כאמנות טובה בזמנו, מה שמרמז לנו שהקרטוריון הזה כשלעצמו, קצת בעייתי.

בפוסטים עתידיים אמשיך לעסוק בשאלה מהי “אמנות טובה?” – כי היא שאלה מעניינת, שמעסיקה רבים מהעוסקים בצילום אשר שואלים את עצמם ואחרים אם הם יוצרים אמנות. זו גם שאלה חשובה כי יש לה ערך רב בהבנת האדם ובהבנת התפתחות החברה האנושית והתקשורת הבין-אישית והחברתית שלו.

האם זה צילום?

קל לומר שזו אמנות מבוססת צילום ולהסתפק בכך. בכל זאת, באופן מפתיע, ואולי אפילו מתריס, אני חש שדווקא בהקשר של אימפרסיוניזם, התשובה ‘כן’ לשאלה הזו קלה יותר מאשר בהקשרים אחרים של מניפלציות משמעותיות בעיבוד צילום. כי אני רוצה לומר שיצירה זו היא לא פחות צילום מאשר ציור איפרסיוניסטי הוא ציור. מה שמחזק עוד יותר את הטענה הזו הוא העובדה שהתנועה האימפרסיוניסטית עצמה היתה תחת ביקורת עזה בתחילתה, עד כדי הגחכתה בעיני מבקרי האמנות בני זמנה.

גגלו (גוגל) ‘צילום אימפרסיוניסטי’ (impressionism photography), ותמצאו שצלמים רבים משתמשים בכותרת הזו לעבודותיהם. מרבית הטכניקות שמנכסות לעצמן הגדרה של צילום אימפרסיוניסטי, כמו חשיפה איטית, תנועות מצלמה ואפילו חשיפות מרובות, אינן במחלוקת בשאלה אם הן צילום. ארנסט האאז עולה בדעתי כחלוץ חשיפות ארוכות בצילום פעולה (כמו מלחמות שוורים). אני עצמי השתמשתי בטכניקות שונות של חשיפה ארוכה, תנועת מצלמה וחשיפותמרובות על שיקופיות צבעוניות, הרבה לפני העידן הדיגיטלי. הגלריות שלי מציגות כמה מהצילומים האלה שלי שנסרקו משקופיות. כמעט כל הטכניקות הללו נכנסות גם תחת הכותרת “טשטוש” (blur). למעשה, השימוש של המונח blur photography נפוץ בערך פי 20 מאשר השימוש במונח impressionism photography.

טכניקות של אימפרסיוניזם בציור, אבל גם בצילום, התפתחו משום שליוצריהן היה חזון כלשהו של ביטוי אמנותי-חזותי, המגובה בתשובות חדשות לשאלה מהי אמנות, מהו ציור ומהו צילום. ועדיין, למרות טכניקות הטשטוש המקובלות, ואשר אני משתמש בהן רבות, כאשר עשיתי את המסע שלי אחר ייצוג צילומי חדש של ההתרשמות שלי מאירוסים בטבע, לא חיפשתי אחר עוד “טשטוש”. בדיוק להיפך – חיפשתי דרך להעצים את החדות שבתמונה של תנועת האובייקטים ברוח, ממש כפי שעשו זאת לְפנָי תנועות המכחול בציור האימפרסיוניסטי. במבט לאחור, זה נראה לי כמעט מובן מאליו שכאשר חיפשתי דרך ביטוי אימפרסיוניסטית, היה זה דווקא בצילום של פרחים, ובבית גידול עשבוני (דגניים) ברוח. אחרי הכל, חלק ניכר מעבודותיהם של האימפרסיוניסטים הראשונים יועד להציג באופן חדש הבלחות ונצנוצים של אור על מים, על שדות פרחים ועל שמלות בצבעים בהירים של רקדניות.