נתתי אתמול סדנה בבאר-שבע, ב- SCE, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון. הנסיעה ברכבת משם לתל-אביב נמשכת קצת יותר משעה, והיבטתי החוצה בעד החלון אל הנופים המתחלפים בהם שולטים הגוונים של צהוב אפרפר (קרי: לא רווי) האופייניים לסוף האביב הישראלי. המצלמה שלי היתה בתוך התיק. "איזה בזבוז", חשבתי פתאום לעצמי. "אין דבר כזה שאין מה לצלם!" הסיבה היחידה שלא לצלם היא עצלות. תמיד יש משהו מעניין שאפשר לצלם, בכל מקום, בכל זמן. הוא מחכה. הם מחכים. כל מה שאני צריך כדי ליצור צילומים טובים הוא לראות ולהפעיל את הדמיון. אז נטלתי את המצלמה לידי.
הנה כמה תמונות שצילמתי, יושב ברכבת, מביט החוצה.
את הצילומים האלה העדפתי להשאיר כמעט ללא עריכה. בלייטרום, הבחירה האוטומטית שלי היא ממילא להימנע מכל שינויי ברירת המחדל לקבצים הגולמיים (RAW), כולל הימנעות מחידוד ברירה המחדל (clarity), פרט לכך שאני מקפיד להוסיף אוטומטית את שם הצלם וזכויות היוצרים למטאדטה. הימנעות זו מאפשרת לי שליטה מלאה בהמשך בכל צילום החל מנקודת ההתחלה כפי שלייטרום קולט אותה. יש עיבודים שאני מעדיף לעשותם בלייטרום, ואת מרביתם אני מעדיף ליצור בפוטושופ, הכל בהתאם למטרה שלי וליעילות שלהם. כאן, העדפתי להשאיר את הכל רך, כמעט כפי שהצילומים יצאו מהמצלמה. הרכות הגיעה מההשתקפוית והאבק בחלונות, וממהירות הסגר הנמוכה. למספר צילומים הוספתי בכל זאת מעט ניגודיות, ומעט חידוד מקומי לצילומים אחרים, כמו לצילום הסוסים.









Aha! I needed to know this. At the moment I am feeling complete lack of inspiration. This helps .
My dear friend… You are so talented and creative. If it happens to you, maybe it can happen to any body. Change your goals for a short period of time. Then, just take your camera and sit for half an hour with a rock (or a plant, or a cat or a person; preferably a rock…). I guarantee that would solve your problem.
יפה מאוד
ברוך הבא, ותודה רבה איציק!